חיבור טופס לידים של Google Ads למערכת ניהול לידים
כשהלקוח ממלא טופס לידים של Google Ads, גוגל יכולה לשלוח את פרטי הפנייה לכתובת שהעסק הגדיר מראש. מנגנון כזה נקרא webhook. בגוגל מגדירים כתובת יעד ומפתח שבעזרתו הצד המקבל מאמת את הפנייה. אנשי המכירות רואים כרטיס ליד רגיל, עם שם, אמצעי קשר והפרטים שהוגדרו בטופס. צוות השיווק יכול לשמור גם מידע על מקור הפנייה לצורך בדיקה בהמשך.
החליטו מראש איפה מסתיימת האחריות של כל צד. ספק החיבור אחראי לקלוט את הפנייה ולשמור תוצאת קליטה. מנהל המערכת אחראי למיפוי השדות ולתור הגיבוי. צוות המכירות אחראי לתיעוד הטיפול בכרטיס. כשמספר הפניות לא תואם, אפשר לבדוק כל שלב בנפרד.
אם אותו אירוע מתקבל שוב עם אותו מזהה, המערכת צריכה לזהות שהוא כבר נקלט בלי לפתוח משימה שנייה לנציג. לעומת זאת, לקוח שהשאיר פרטים שוב שבוע אחר כך על שירות אחר עשוי להצדיק טיפול חדש. במקרה כזה כדאי לקשר את הפנייה לכרטיס הלקוח הקיים, לשמור את המקור של כל פנייה ולהחליט אם לצרף אותה להזדמנות פתוחה או לפתוח חדשה. טלפון משותף בעסק או במשפחה הוא סיבה טובה להשאיר מקרים לא ברורים לבדיקה ידנית.
בקליטה ראשונית, בדקו מה קורה כשהעיר חסרה, כשהטופס משתמש בשם שדה חדש או כששירות הקליטה לא זמין. הגדירו מי מקבל התראה ואיך מאתרים את הפנייה במערכת. בלוגים טכניים מספיק לרוב לשמור מזהה, זמן וסיבת שגיאה. שמרו את פרטי הפנייה במערכת המיועדת לכך, עם גישה לצוות המתאים. יש פירוט נוסף במדריך אינטגרציות לניהול לידים.
בשבוע הראשון בדקו מדי יום את מספר הפניות בטופס מול מספר האירועים שהתקבלו, הכרטיסים שנוצרו והפניות שהועברו לבדיקה. השתמשו באותו טווח שעות בשני הדוחות והתחילו מההתאמה לפי מזהים. בדוגמה של 24 פניות, ייתכן ששתיים כבר צורפו לכרטיס קיים, אחת ממתינה לתיקון שדה ואחת כלל לא הגיעה. לכל מצב כזה יש פעולה אחרת, והתאמה לפי מזהים מאפשרת לסגור את הפער.
מקור מקצועי: Google for Developers, חיבור טופס לידים באמצעות webhook.
מהקריאה ליישום
בחרו תהליך אחד מהמאמר, הגדירו מי אחראי עליו ואיך מודדים אותו. לאחר מכן בדקו איך הוא משתלב בעבודה היומיומית של השיווק והמכירות.